<h1>ראבי"ה סימן קל"ד</h1>
<h2>דף נ.</h2>
שתי חבורות שהיו אוכלות בבית אחד בזמן שמקצתן רואין אלו את אלו הרי אלו מצטרפין לזימון ואם לאו אלו מזמנים לעצמן ואלו מזמנים לעצמן. תנא אם היה שמש ביניהם השמש מצרפן. ובהלכות גדולות כתוב לאו דוקא בבית אחד. והכי נמי איתא כדבריהם (דגרסי') בירושלמי, [דגרסינן] על הך משנה ר' זעירא אמר לשני בתים נצרכא א"ר יונה והוא שנכנסו משעה ראשונה על מנת כן אילין דבית נשיאי מה איתעביד לון בבית אחד או בשני בתים נאמר אם היה דעתן לעבור אלו על אלו מזמנין ואם לאו אין מזמנין ר' ברכיה מוקים לאמוריה על תרעא מצעיא דבי מדרשא והוו מזמנים על אילין ועל אילין: וכמו דשרי הכא לצירוף כך הדין נמי אם שליח ציבור עומד לבדו והצבור עומדין לבדן, דבעינן שיעמדו יחדיו, דאם רואים זה את זה הרי הם [כבבית אחד]. ולכך הורגלו שהשליח צבור לבדו עומד על המגדל ואומר קדיש אחר קריאת התורה, ואע"פ שמקצת מחיצות והפתחים שיש להם צורת הפתחים נידונים כמחיצה, כדמוכח בפרק קמא דעירובין, ואע"פ שאין עשרה על המגדל, אומר קדיש ועונים אחריו, כיון שרואים זה את זה. וכן היושבים חוץ לבית הכנסת עונים, ובלבד שיהיו רואים זה את זה, ואפי' אין להם מנין מבחוץ. וגם יש תקנה כההוא דר' ברכיה. ואפי' (ל)ר' יהושע בן לוי דאמר אפי' מחיצה של ברזל אינה מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים מודה לענין צירוף ולענין שליח צבור דמפסקת. ולהכי בפ' כל גגות לא אמרינן ופליגא דר' יהושע בן לוי גבי חצר קטנה שנפרצה לגדולה דהוה הקטנה כפתחה של גדולה שהרי נפרצה במילואה אבל לגדולה יש גיפופי. ומסיק התם דיורי גדולה בקטנה ואין דיורי קטנה בגדולה וכו' עד צבור בגדולה ושליח צבור בקטנה יוצאים ידי חובתן צבור בקטנה ושליח צבור בגדולה אין יוצאים ידי חובתן תשעה בגדולה ואחד בקטנה מצטרפין תשעה בקטנה ואחד בגדולה אין מצטרפין. וכל זה מיירי בשאינם רואין זה את זה. אבל בפרק כיצד צולין בסופו דתנן מן האגף ולפנים כלפנים מן האגף ולחוץ כלחוץ ואמר רב יהודה אמר רב וכן לתפלה התם הוא דמסיק ופליגא אדר' יהושע בן לוי וכו', דלא מיירי התם בצירוף ולא בשליח צבור שראוי לו לעמוד בין הצבור אלא בשאינו בקי להתפלל, כדאיתא בשילהי ראש השנה, והבקי מוציאו, אי נמי בקריאת המגילה, ובכי האי גונא פליג ר' יהושע בן לוי דשומע כעונה, ואפי' אם מחיצה מפסקת ביניהם. וכן לגבי ברכת כהנים בפרק ואלו נאמרים מייתי להך דר' יהושע בן לוי, דמיירי בכי האי גונא. וכן הוא שיטת רבינו יב"א, ולא כפירוש רבינו שלמה שפירש הך דרב יהודה אמר רב וכן לתפלה לענין צירוף. וכן נראה דהלכתא כר' יהושע בן לוי, דהא הלכתא כר' יהושע בן לוי אפי' לגבי ר' יוחנן, ורב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן, וכל שכן דהלכתא כר' יהושע בן לוי לגבי רב. ובפרק י"ג דנגעים תנן גבי מצורע המטמא בביאה נכנס לבית הכנסת ועושים לו מחיצה גבוה[ה] י' טפחים ורוחב ד' אמות נכנס ראשון ויוצא אחרון, ובתוספתא דנגעים נמי איתא, ויוצא עמהם ידי חובתו אפי' אין רואים זה את זה, לדברי ר' יהושע בן לוי, ואם לצירוף מיירי צריכים לראות זה את זה לכולי עלמא, שהרי אין צריך [שתגיע] המחיצה עד לשמי קורה ועד הרצפה, שזהו החילוק שבין אהל המת לאהל של מצורע. ואם יש להם עשרה מבחוץ ועוד יש עשרה ושליח צבור בבית הכנסת נראה דאפי' אין רואים זה את זה יכולים לענות קדיש וברכו לכולי עלמא.
